נולדתי בשנת 1969 בישראל ואני אמנית רב-תחומית היוצרת ברישום, בציור, בפיסול ובמיצב. עבודותיי, מאופיינות בחיבה עמוקה למלאכת יד, עמלנות, צמצום, דיוק והקפדה על פרטי פרטים. בנוסף להיותן מעוגנות בביוגרפיה הפרטית שלי, הן טעונות הקשרים חברתיים, פוליטיים ותרבותיים רחבים. במהלך השנים גיבשתי שפה אסתטית ייחודית שבמרכזה ניצב החומר כנושא מרכזי ביצירה. בניסיון "להפוך קש לזהב", אני בוחרת חומרים יומיומיים, פשוטים, זולים, נטולי הילה כדוגמת חוטי תפירה, חוטי דיג, אבקת סודה לשתייה, גומיות ואקום וחול ובתהליכי העבודה אני חוקרת את הפוטנציאל הגלום בהם כאובייקטים אמנותיים.
דימוי הבית מרכזי ביצירתי רבת השנים. ברשותי אוסף עצום של שרידי בתים שנפגעו מאסונות טבע או ממלחמה. את הבתים הללו אני רושמת בפעולה עמלנית ואיטית בחוט תפירה שחור המודבק על מצע פרספקס שקוף. לעיתים אני חושפת את החומר, בהשאירי עקבות חוטים פרומים על גבי המצע. בשנתיים האחרונות הבתים הללו מתורגמים לתבליטי חול שבריריים התלויים על בלימה. באופן זה העבודה מייצרת מרחב שבו זיכרון הבית שהיה, על מכלול רבדיו הפיזיים והמטפוריים, נוכח ונעדר.
את העניין שלי במוטיב הבית אני מקשרת לעובדה שאבי היה אדריכל וקבלן בניין במקצועו. כילדה נהגתי לשוטט עמו באתרי בנייה ונוף ילדותי צרוב במראות של שלדי בניינים, יציקות בטון חשופות, מדרגות מאולתרות, חדרי מדרגות עירומים ממעקה וחול חשוף במקום רצפה. בשבתות נהגתי לדוג עמו בחוף הים כשחוטי הדיג טווים בינינו קשר עמוק ואינטימי. חוויות ילדות אלו נחקקו בתודעתי וחלחלו עמוק לתוך היצירה שלי. ייתכן שבחוויות אלו טמונה משיכתי העזה לבתים הרוסים ולקונסטרוקציות ארכיטקטוניות התלויות על בלימה, עשויות חוטי תפירה עדינים, חוטי דיג שקופים או גרגירי חול, נטולי כל נוכחות מאסיבית ממשית.
